אם ההורים אינם מצליחים להגיע להחלטה על משמורת ביניהם, בית־המשפט יקבע באופן אוטומטי שהילדים יישארו במשמרת אצל האם אם הילדים עד גיל 6. חשוב לציין כי גם בגילאים מאוחרים יותר, עדין קיימת עדיפות לאם בערכאות רבות. מעוניינים בייעוץ מקיף בנושא קביעת המשמורת בדיוני גירושין? פנו למשרדו של עו »ד ספיר בן אליהו המתמחה בתחום.
בעת פרידתם של שני בני זוג שלהם ילדים משותפים (נשואים או ידועים בציבור) נהוג לקבוע את הימים והשעות שבהם כל אחד מההורים ישהה עם הילדים. כמו כן, נקבע באיזה בית ישהו הילדים במהלך השבוע. משרד עורכי דין ספיר בן אליהו מתמחה בעריכת חלק זה בהסכם הגירושין, מתוך הבנה כי טובת הילדים עומדת כערך עליון בבתי־המשפט. להלן נבהיר לעומק את המושג משמורת ואת ההשלכות שלו על היבט נוסף בגירושין, תשלום המזונות.
משמורת ילדים היא חלוקת זמני השהות של הילדים בין ההורים, כאשר יכולה להיקבע משמורת משותפת (אחריות הורית שווה) או משמורן ראשי שבביתו שוהים הילדים, וזוהי גם כתובתו הרשמית לצורך קביעת מוסדות החינוך שבהם ילמד הילד. כאשר ישנה משמורת משותפת, עם הסדרי ראייה שווים ולינה בשני הבתים, ההורים יכולים לקבוע ביניהם מה תהיה הכתובת הרשמית של הילד.
כיום, יש לציין, המילים משמורת ומשמורן פחות נמצאות בשימוש. ניתן לראות את המעבר לביטוי זמני שהות בתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ »א-2020 בסעיף (3)15 העוסק בסעדים בשל תביעות שונות שבו כתוב: « תובענה בענייני קטין לרבות בקשה להסדר שנושאה זמני שהות, חינוך, הבטחת קשר בין קטין להורהו או קרוב משפחה אחר…לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ». כפי שניתן לראות, בתקנה זו במקום ביטוי « משמורת » מופיע הביטוי « זמני שהות ».
למרות הנטייה של בתי המשפט לקבוע אחריות הורית שווה, הרשויות בישראל עדיין מתייחסות לאחד ההורים כמשמורן. למשל, בפסק דין תלה »מ 52857-09-20 מ נ’ מ שהתייחס להחלתה בתיק 52896-09-20 צוין: « שם נקבע כי תהא אחריות הורית משותפת לשני הצדדים כאשר האם תיחשב כהורה משמורן אך לצורך קבלת הטבות מהרשויות. עוד נקבע במסגרתה שחלוקת זמני השהות (הסדרי ראייה) תתקיים כך שהאב יאסוף הקטינות בימי שני ישירות מהמוסד החינוכי וישיבן למוסד החינוכי ביום ד. בהיעדר מוסד חינוכי, ישיבן לאם בימי רביעי עד השעה 08:00 ובסופי שבוע וחגים לסירוגין ». מפסק דין זה ניתן לראות שני נושאים עיקריים: המונח « משמורן » עדיין קיים לצורך קבלת הטבות מהרשויות. בנוסף, אחריות הורית שווה, אינה בהכרח חלוקת זמנים שוויונית של הסדרי ראייה שבה כמות השעות של האב שווה לזו של האם. בהמשך מאמר זה נשתמש בכל זאת בביטוי המוכר משמורת כדי להקל על הקורא.
קיימים שלושה סוגים של משמורת ילדים: משמורת משותפת (אחריות הורית שווה) חלוקה שוויונית של זמני השהייה עם ההורים, שאינה חייבת להיות אותו מספר שעות בדיוק. ההורים חולקים ביניהם את האחריות על הילדים, הם מתגוררים בשני הבתים (בדרך כלל) ועשוי להיות לילדים חדר נוסף אצל שני ההורים. משמורת זו משפיעה גם על חלוקה שוויונית יותר של דמי המזונות. ניתן לקרוא מאמר מקיף בנושא זה כאן.
כאשר לזוג יש יותר מילד אחד במשפחה, ההורים יכולים להחליט לחלק ביניהם את הילדים עם הסדרי ראייה להורה השני שאינו משמורן, וכל אחד מהאחים מתגורר בבית אחר. שיטה זו הייתה נהוגה בעבר, אך כיום כמעט ואינה מומלצת על ידי בתי־המשפט בשל חשיבות הקשר בין האחים.
בסוג משמורת זה קיים משמורן ראשי, והילדים מתגוררים בבית אחד. הם זוכים לביקור בזמנים ידועים מראש עם ההורה השני, המשלם מזונות כדי לכלכלם ואחראי למחצית מהוצאות המדור. בשיטת משמורת מלאה להורה המשמורן יש חזקה על הילדים, ולכן גם יש לו זכויות רבות יותר בקבלת החלטות. בדרך כלל, בסוג משמורת זה ילדים עד גיל שש יועברו אוטומטית לחזקת האם, אלא אם היא לא מסוגלת לגדלם (בשל התמכרות, בעיות אלימות, הפרעה נפשית וכדומה).
הערכאות המוסמכות לדון במשמורת ילדים הן בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני. לכן, נהוג להיות « מרוץ סמכויות » בין שתי הערכאות, כאשר לפעמים הגבר ייטה לפנות לדיון בנושא הגירושין, שבו כרוך גם נושא משמורת ילדים, והאישה תטה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה.
הסיטואציה האידיאלית היא קביעה של משמורת ילדים בהסכמה בין בני הזוג. אך, לעיתים, הורה שמעוניין לשלם מזונות בסכום מופחת עשוי לבקש « משמורת משותפת », תוך קביעה של זמני שהות זהים לחלוטין לאלה שבמשמורת מלאה. במקרה זה הנושא ידון בערכאה שבה נדון נושא הגירושין עד לקבלת ההחלטה. ילדים עד גיל 6, כפי שציינו לעיל, יהיו לרוב אצל האם מרבית זמנם. ילדים מבוגרים יותר עשויים להיות שותפים בהחלטה באיזה בית יגורו בשיחה בדלתיים סגורות שבה השופט ישמע ישירות מהילד באיזה בית הוא מעדיף לגור. בעת מחלוקת בית־המשפט מחליט לפי שלושה קריטריונים מי יהיה ההורה המשמורן: מסוגלותו ההורית, העדפת הילדים וכן טובת הילד. שיקולים כלכליים והכנסות ההורים נלקחים בחשבון, אך בית־המשפט עשוי לאזן את הכף מבחינה כלכלית על ידי קביעת דמי מזונות גבוהים יותר, אם פסיכולוג קובע כי בית ההורה השני (בעל המשאבים הכלכליים המוגבלים) יהיה טוב יותר עבור הילד.
כאשר נקבעת משמורת הילדים נקבעים גם הסדרי השהות. אם קיים משמורן ראשי, הסדרי ראייה נקבעים אך ורק עבור ההורה השני. אם קיימת אחריות הורית שווה (משמורת משותפת) הסדרי השהות בין ההורים נקבעים מראש. בקביעת הסדרי השהות נקבעים גם נושאים כמו חלוקת הזמנים בחגים ובחופשת הקיץ, חלוקת זמנים בסופי שבוע וכן נסיעות מעבר לים. נהוג גם לצרף מנגנון מוסדר למקרה שאחד ההורים לא יכול לעמוד בזמני השהות שנקבעו לו בעקבות נסיעת עסקים או סיבות אחרות.
בדרך כלל לא ניתן לשנות הסדר משמורת ילדים קיים, ללא סיבה ממשית לשינוי. עם זאת, אם אחד ההורים עובר לעיר מרוחקת או שעות עבודתו משתנות הוא יכול לפנות לבית המשפט בבקשה לביצוע שינוי בהסדר. יש לציין כי הורה שאינו מסדיר מראש את השינויים הללו, עשוי לעמוד בפני סנקציות שונות. למשל, הורה משמורן שמונע מההורה השני לראות את הילד בתירוצים שונים עשוי לעמוד בפני קנס כספי. הורה שאינו משמורן ואינו עומד בזמני משמורת ילדים שנקבעו בהסכם, עשוי לעמוד בפני סנקציה של הגדלת דמי המזונות או פיצוי כספי עבור ההוצאות הנוספות שהיו להורה המשמורן (מזון, מדור, שמרטפית וכדומה). הפרה שמתבצעת לאורך זמן, באופן עקבי, תגרום לשינוי הסדרי השהות ולגרירה של שינוי ההסכם, תוך איזון ההוצאות של ההורים ותשלומי המזונות בהתאם.
משמורת משותפת שנקראת היום « הגדרה הורית שווה » או « אחריות הורית משותפת », לאחר הלכה של השופט שוחט, היא מודל הורי, שבמסגרתו ילדים לזוג גרוש זוכים לזמני שהות דומים (לא בהכרח שווים) עם שני ההורים. הילדים יכולים להתגורר חלק מהשבוע בבית אחד ובחלקו האחר של השבוע בבית השני, או לבקר בביתו של ההורה בבית שהוא אינו מתגורר בו דרך קבע.
אם קיים חשש לחטיפה של הילד או התנהגות אלימה כלפיו, ייתכן ויקבעו זמני שהות עם ההורה בפיקוח של גורמים מקצועיים והפגישות יתקיימו במרכז קשר הורה־ילד ייעודי, במקום בבית ההורה. המטרה של חוק זה להגן על הילדים מחד, ולאפשר להורה לשמור על קשר עם הילדים מאידך.
כאשר זוג מפצל את התא המשפחתי בזמן הגירושין, הוא חווה טלטלות רבות הן מבחינה רגשית והן מבחינה כלכלית. בעוד שני בני הזוג הם מבוגרים שקיבלו את ההחלטה בעצמם למרות הקושי, ילדיהם משלמים פעמים רבות את המחיר הרגשי. כדי להקל על הילדים, בתי־המשפט מעודדים כיום אחריות הורית משותפת, שמעניקה לילד את ההמשכיות המשמעותית כל־כך ליציבותו גם במקרה של פרידה. במאמר זה נסקור היבטים שונים של משמורת משותפת, החל מהגדרתה וכלה בסוגיות משפטיות וכלכליות שונות שהיא מעלה.
משמורת משותפת שנקראת היום « הגדרה הורית שווה » או « אחריות הורית משותפת », לאחר הלכה של השופט שוחט, היא מודל הורי, שבמסגרתו ילדים לזוג גרוש זוכים לזמני שהות דומים (לא בהכרח שווים) עם שני ההורים. הילדים יכולים להתגורר חלק מהשבוע בבית אחד ובחלקו האחר של השבוע בבית השני, או לבקר בביתו של ההורה בבית שהוא אינו מתגורר בו דרך קבע.
בנוגע למושג עצמו « משמורת » – כפי שנכתב בהחלטה של השופטת חגית מטלין « מובהר בזאת כי עם התקנת תקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) החדשות (תקנה 15 (א) (3)) בוטל המושג משמורת. יש לעשות שימוש במושג « אחריות הורית וחלוקת זמני שהות ». השופטת גם הפנתה את הקורא לדבריו של השופט שוחט בעמ »ש 13008-02-21 א.ק. נ’ מ.ע.ק. שהסביר כי מושג המשמורת מיותר. יש לציין כי רבים מחפשים מידע על משמורת משותפת, ולכן במאמר זה נמשיך ונשתמש בו לצורך ההסברים. אפשר לראות את ההבדל בטרמינולוגיה של הבקשות המוגשות לבית־המשפט וכן תקנות בית המשפט לענייני משפחה, בשינויים שבוצעו בשנת 2020. ניתן לראות כי כותרות הסעיפים הנוגעים לתחום שהיה נקרא משמורת משותפת כוללות הגדרה של « תובענה בעניין קטין שנושאה זכויות משמורת » שהפכה « תובענה בעניין קטין לרבות בקשה להסדר שנושאה זמני השהות ».
אחד מהנושאים המשמעותיים בנושא של משמורת הוא קבלת ההחלטות המהותיות בנוגע לחייו של הילד. למשל, האם ישתתף במסגרת לימודית הקרובה לדת, האם יתחיל חוג מסוים שעשוי להשפיע על מהות לימודיו או מתי יעבור למסגרת של גן. בתי המשפט, שהיו בעבר זירה שבה התנגחו שני ההורים בנוגע לקביעה מי יקבל את ההחלטה, מנסים להפוך היום למקום שבו ישרור שלום. ניתן לראות זאת גם ב »חוק הכשרות » בסעיף 15 שבו נכתב: « בכל הנוגע לאפוטרופוסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה ». נכון, יש עניינים שלא ניתן לדחותם, ולכן נאמר בחוק שבנושאים דחופים « רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו ».
אם ההורים אינם מתגוררים באותה העיר והילדים נמצאים במוסדות חינוך בעיר אחת, זו תהיה הכתובת שרשומה במרשם האוכלוסין. אם לא, על פי פסק הדין של השופטת נאוה גדיש הם יהיו רשומים לפי כתובתו של האב. הסיבה לכך שנקבעה פסיקה בנושא היא, שבעבר הורה שרצה לשנות את כתובתו של הילד במשרד הפנים נאלץ לקבל את הסכמת ההורה השני או להתחיל תהליך משפטי, שבסופו ייקבע באיזו כתובת הילד יהיה רשום.
תהליך קביעת זמני שהות הוא חלק מהדיון להכנה של הסכם הגירושין הכולל היבטים שונים כמו דמי המזונות, חלוקת הממון בין בני הזוג וכדומה. אם בני הזוג אינם מסכימים בינם על נושא המשמורת, בית הדין הרבני או בית משפט לענייני משפחה יכריע לאחר דיון מקיף בנושא. לטובת הילד, בדרך כלל ההעדפה תהיה לבחור משמורת משותפת על פני קביעה שאחד ההורים יישא באחריות ההורית הבלעדית עליו. אם שני ההורים מסכימים שהאחריות ההורית תוטל על אחד מהם, הם יכולים להגיש את הבקשה לבית המשפט שיקבע את זמני השהות של ההורה השני עם הילד.
זמני שהות משותפים ניתן לקבוע בכל גיל של הילד. בעבר, הנטייה של בתי־המשפט הייתה לקבוע משמורת לאם לילדים עד גיל 6 (חזקת הגיל הרך). אך כיום נפוצות גם החלטות שונות. מלבד זאת, היות וקיימים שבעה ימים בשבוע, ייתכן ובית המשפט יחליט כי תתקיים משמורת משותפת אך הילד ישהה יותר עם האם בשנותיו הראשונות, ולאחר מכן זמני השהות ישתנו. יש לזכור כי מדובר בהחלטות אינדיבידואליות לכל משפחה בהתאם למאפייני הייחודיים של משפחה זו. למשל, כושר ההשתכרות של האב מול זה של האם יכול לשחק תפקיד חשוב בקביעת הזמנים שבהם כל הורה ישהה אם הילד, וכן הרקע של כל אחד מההורים. הדבר נכון במיוחד כאשר אחד ההורים סובל מהתמכרות או בעיות נפשיות.
כאשר נקבעת משמורת משותפת בין ההורים, הדבר משפיע גם על דמי המזונות. היות ובמהלך השבוע ההוצאות השוטפות של הילד/ים מתבצעות על ידי כל אחד מההורים בנפרד, אין סיבה שאחד ההורים יפצה את השני. למשל, כל הורה שאחראי על ארוחת הצהריים והערב ביום שבו הילד שוהה אצלו, מוציא את הסכום לרכישת המזון מכיסו. אם הילד מתגורר אצל בן זוג אחד, ייתכן ויהיה פיצוי כלשהו על נושא המדור, וכן הוצאות מיוחדות יוטלו על אחד מבני הזוג כאשר בן הזוג השני יפצה אותו על מחציתם.
לשיטה זו יש מספר יתרונות וחסרונות. היתרונות הבולטים הם האפשרות של הילד לשהות עם שני בני הזוג ולזכות לרציפות בקשר המשפחתי. זאת בניגוד לזמני שהות שבהם הילד רואה את ההורה שלא היה מוגדר כמשמורן רק מספר פעמים מועט. יתרון נוסף הוא החלוקה השוויונית של השעות הפנויות של כל אחד מההורים המאפשרת לעבוד, ללמוד ולעסוק בתחביביהם. מלבד זאת, כאשר הילדים נמצאים עם אחד ההורים, ההורה השני אינו צריך להשקיע בעלויות של שמרטף. החסרונות של שיטה זו הם העובדה כי תשלום המזונות הניתן עבור הילד מופחת, ולכן אם מדובר במשפחה שאינה אמידה, היכולת של ההורה שבביתו מתגורר הילד עשויה להיפגע. בנוסף, אם אחד ההורים מתגורר במרחק רב מהשני הסדרי הראייה של הילד יקבעו באופן שאינו שוויוני, וכך ההורה שנמצא שעות רבות עם הילד אך לא זוכה לתשלום מזונות מלא עשוי להיפגע מכך. כדי להתגבר על החסרונות הללו חשוב להעניק חשיבות גבוהה לטובת הילד ולבחור הסדר שיהיה הוגן לשני הצדדים ובמסגרתו הילד יזכה לטיפול המיטבי.
כאשר בית־המשפט בוחן התכנות של משמורת משותפת הוא בודק את המרחק של ההורים זה מזה מבחינת מקומות העבודה, בעלות על נכסים ומוסדות הלימוד של הילדים. במקרים מסוימים ניסיון של אחד מבני הזוג לעבור לדירה במיקום מרוחק, עשוי להתפרש ככוונה להימנע ממשמורת משותפת משיקולים שאינם נוגעים לטובת הילד, אלא מונעים מאינטרס כלכלי. לכל פעולה בתחום הזה יש השלכות ארוכות טווח על הסכם הגירושין וכן קביעת זמני השהות עם הילדים. לכן, חשוב מאוד להיוועץ בעורך־דין המתמחה בנושא כדי להיזהר מטעויות נפוצות, שמבצעות משפחות המעוניינות לדון בהסדר משמורת משותפת.
זמני השהות עם הילדים במודל של משמורת משותפת עשויים להשתנות עם השנים. הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות למשל: שינוי של מקום העבודה של אחד ההורים, תקופה של אבטלה, לידה של ילד נוסף מנישואין שניים וכדומה. חשוב להסדיר את זמני השהות הללו כדי לא למנוע מצב שבו בית־המשפט מבטל את ההסכם של משמורת משותפת בשל חוסר עניין של אחד ההורים. כמו כן, חשוב לעמוד בזמני השהות ככתבם בהסכם, ואם יש שינויים מהותיים שבוצעו בהסכמה, לרשום זאת בכתב. לסיכום, משמורת משותפת מעניקה לילד את חוויית ההמשכיות ההורית וכוללת מספר רב של יתרונות, אך היא עשויה להשפיע על סכום דמי המזונות שיתקבל. יש לבצע את התהליך הזה באופן מושכל ולהבין את השלכותיו לטווח הקצר והארוך תוך קבלת ייעוץ מקצועי מעורך־דין המתמחה בביצוע הליכי גירושין.